שאיפתו של לייבניץ לבסס פילוסופיה המספקת את דרישותיו של האינדיבידיאום , באה על ביטויה המובהק בתורתו על היחידות היסודיות של העולם , שהן יחידות המסתפקות בעצמן , יחידות אוטארקיות . מן ההכרח הוא שהיסודות של העולם יהיו ישים סגורים בתוך עצמם באופן שכל תכונותיהם באות להם לכל אחד ואחד , מבפנים ושכל מה שקורה להם במשך קיומם אינו קורה להם מכוח השפעה מן החוץ , אלא על ידי פיתוח פנימיותם . כל יחידה ויחידה נושאת את גורלה בתוכה , וכל חוויותיה קבועות על ידי החוקים הפנימיים של האינדיבידואליות שלה . אלכסנדר וקיסר למשל , היו אדוני גורלם , יחידות עולם אשר נשאו בתוכן מלכתחילה את כל הנצחונות ואת כל הכשלונות של חייהן . ומה שחל על שניים אלה חל על כל יחידה של העולם . תפיסה מיטאפיסית זו נובעת לו ללייבניץ מתוך תורה ל 1 גית ! הפרדיקאט של כל משפט אמיתי טבע מתוך הסובייקט של המשפט . מי שהיה מבין ותופס את המושג של הסובייקט , היה יכול לדעת מתוך תפיסה זו את כל הפרדיקאטים שאפשר לייחס לסובייקט זה א . אמנם' רק אלוהים הוא בעל ידיעה מקפת כזאת . כשאלוהים מעלה על דעתו את מושגו של אלכסנדר , רואה הוא בו את כל מה שיקרה לו בחייו , ...
אל הספר