ההתעניינות העמוקה בדת מלווה את יום כל ימיו . ספקות דתיים דחפו אותו לחיבור ספרו הראשון' הימםכת / אף על פי שהספר אינו ח במישרין בשאלות דתיות . ב'מחקרי פירםם יום את הפרק על הנימים . בשנת , 1757 בשעה שהיה עסוק בחיבור ספרו ההיסטורי , פנה שוב אל שאלות הדת ופירםם את ספרו 'היסטוריה טבעית של הדתי - ולפני כן כתב את ה'דו שיחים על הדת הטבעית / אשר את פירםומם הפקיד ביד יורשו . 'ההיסטוריה הטבעית של הדת' היא תיאור נםיוני התהוותי של ראשית הדת . יום פונה נגד התפיסה הבלתי היםטורית של בני דורו ( הרברט מצ'ר בורי ואחרים , ( אשר הודו שדת התבונה היא דת בראשית הפותחת את תולדות הדתות' והיא צורתן הטהורה ביותר , בעוד הצורות ההיסטוריות של הרוח הדתי הן רק בבחינת ירידה מן הרמת שהושגה מראש . לעומת זה טוען יום , שדת התבונה מציינת את הסוף של ההתפתחות' כלומר את הדת של התרבות הרוחנית הגבוהה ביותר . יום רוצה לתת ניתוח פסיכולוגי של הדת' מבוסם על התכונות היסודיות של האדם . כשם שלימד בתורת המידות' שהצדק אינו אינסטינקט טבעי אלא יצור מלאכותי , כך סבור יום גם כאן' שהיצר הדתי אינו גורם נפשי ראשוני אלא משני ; ' מאורעות טבעיים ו...
אל הספר