יום ראה את עצמו בראש וראשונה כאתיקן , וספרו על תורת המידות An Enquiry , concerning the Principles of Morals ( 1751 ) נראה בעיניו כספרו הטוב ביותר- הוא שואל על המבחן שלפיו אנו קובעים שתכונה מסוימת טובה או רעה היא . התכונות הטובות הן אלה המעוררות בנו תגובה של הסכמה , והרעות תגובה של גנאי . המידה הטובה מעוררת את ההסכמה הודות לרגש אהבת הבריות ( humanity ) הטבוע באדם והעושה אותו רגיש לאושר או לסבל הזולת . תכונה המועילה או תורמת לאושר תעורר באופן טבעי ובלתי אמצעי את הסכמתנו . בלשון אחר : המוסר מבוסם על רגש משותף לכל בני האדם — רגש אהבת הבריות' הגורם לכך שבני האדם מסכימים בדרך כלל על ערכו המוסרי של מושא מסוים . ואם נבדוק וננתח את המידות , המעוררות תגובה של הסכמה או שבח , ניווכח לדעת שהסיבה לכך היא שהן מועילות או תורמות לאושר הפרט או הכלל . היות ואנו משבחים מה שמועיל , מופיע כאן היסוד השכלי המעריך אם מבחינה עובדתית משמשת תכונה מסוימת את האושר . אך עצם השבח או הגנאי תלויים ברגש ומתעוררים על ידיו . בדיונו של יום על הצדק ( לו הוא מקדיש יותר ממחצית הספר ) ניתן לראות את מקומם של שני יסודות אלה ! ר...
אל הספר