11. האהדה ותפקידה בתורת־המידות ובתורת־היופי

אני ואתה קשורים על ידי האהדה . זוהי אחת התורות היסודיות של יום . כשם שמיתרים המתוחים באופן שווה מותאמים זה לזה כף שתנועת מיתר אחד עוברת באופן בלתי אמצעי ליתר המיתרים , כך עוברות ההיפעלויות של איש אחד אל אנשים אחרים ויוצרות אצלם תנועות מתאימות , היפעלויות שוות . אנו נדבקים כביכול על ידי ההיפעלויות של הזולת . זיקה הדדית זו של בני אדם מפקיעה אותנו מן התחום הסגור של אישיותנו . יום ממשיל את נפשות בני האדם למראות המחזירות אהדדי את האור הנופל עליהן . עיקר זה של אהדה טבעית סותר את הטענה הטוענת , שהאדם הוא מטבעו אגואיסט . את התופעה הזאת של האהדה מבסס יום על שוויון הטבע של כל בני האדם . האהדה הטבעית הזאת היא גם הבסיס ליצירת החברה של בני האדם . אם נעיין בדבר מבחינה מית 1 דית גרידא , ונשאל את עצמנו מהי התועלת הצומחת ליום מתורתו על האהדה , נצטרך לענות ! תורה זו נותנת לו את האפשרות לענות על השאלה המכרעת לגבי תורת המידות שלו והיא : כיצד יכולות חוויות הרגש , שהן' לפי מהותן , סובייקטיביות בלבד' לשמש בכל זאת מקור להערכות' שהן מש תרעות מעבר לגבולות שבהם סגור הסובייקט הבודד !? והלא משפטי הערכה מוסרית הם ...  אל הספר