זכותו הגדולה של יום בתורת ההכרה היא , שהוא גילה את הבעייתיות שב ניסיון . בעייתיות זו מתגלית בשני מושגים , שאנו משתמשים בהם בלי הרף בניסוח מדעי הניסיון : מושג הסיבתיות ומושג העצם . הביקורת על שני מושגים אלה היא החלק המפורסם ביותר בתורתו . ביקורת זו מתבססת על אותו עיקר , הקובע את התלות של ה'מושג' . 'רושם'ב מהו הרושם המונח ביסודו של מושג הסיבתיות ? ראינו לעיל שהםיבתיות אינה משתייכת אל אותם היחסים שאפשר ללמוד אותם מתוך ידיעת נושאי היחס . אנו יכולים להכיר היטב שני מאורעות או עצמים , בלי לדעת שהאחד הוא סיבתו של השני . מהו אפוא היחס של הסיבתיות המתוסף על היסודות ? מהו מצב הדברים שאותו אנו מתארים כיחס בין סיבה לתולדה ? יחם זה אין פירושו תכונה חדשה , שהרי כל דבר יכול להיות , אם אנו דנים במופשט , סיבה או תולדה , תהיינה תכונותיו אשר תהיינה . יום קובע קודם כול , שבכל מקרה של הסבה אנו מוצאים מצרנות ( contiguity ) בחלל ובזמן . שום דבר אינו יכול לפעול את פעולתו בזמן או במקום המרוחקים מן הזמן או המקום של מציאותו . ושנית : בין הסיבה לתולדה ש 1 רר יחס של ק ד י מ ה ו א ח י ר ה בזמן . הסיבה קודמת והתולדה...
אל הספר