כנגד החיבור המיכאני הזה מעמיד יום את היחסים ה'פילוסופיים / שבהם אנו משווים את התכנים הרוחניים באופן מודע ומכוון ויוצרים ביניהם 'יחסים , 'פילוסופיים המתחלקים לשבעה סוגים : למיות' זהות' חלל זמן' כמות , איכות' ניגוד , סיבה תולדה . חלוקה זו- אומר יום . היא נסיונית ולא הגיונית . שבעה סוגים אלה אפשר להעמידם על שניים : ישנם יחסים התלויים בנושאיהם ( למיות , ניגוד , כמות , איכות . ( שני עצמים , למשל , התמים זה לזה , חדלים להיות תמים , כשאחד מהם משתנה . היחס תלוי אפוא בנושא . לא כן יחסי הזהות , החלל זמן , הסיבתיות . כאן אינך יכול ללמוד מידיעת הנושאים על קיום היחסים ביניהם , היחסים הם תוספת שאינה נובעת מתוך הנושא . אתה יכול , למשל , ללמוד מידיעת שני עצמים , שעצם אחד הוא 'יותר גדול' ממשנהו , אך אי אתה יכול ללמוד מידיעה זו , למשל , כי הם קשורים ביניהם על ידי הסיבתיות . מן הראוי לציץ , שיום מונה את הסיבתיות גם בין היחסים ה'טבעיים' המבוססים על הסמיכות וגם בין היחסים הפילו'. 'סופיים אך אין בזה סתירה , כי החלוקה היא נסיונית . חלוקה לשניים זו של היחסים השפיעה השפעה מכרעת על תורת ההכרה , כמו שנראה להלן ...
אל הספר