האם הופך , על ידי ההסברה של הישות כ'היות נתפס / העולם הגופני לתדמית , לאשלייה ? ברקלי משתדל , כמו שראינו , להראות שתורתו אינה מקפחת את הממשות של הדברים . ההבדל בין ממשות להזיה גם הוא נשאר בכל תוקפו . ישותו של היש היא אמנם היתפסותו , אך אין אנו רשאים להפוך את סדר הדברים האלה ולומר , שבל נתפס ישנו . קיימים חלומות וחזיונות שוא . אם כך הדבר , מהו המיבחן המבדיל בין ההזיה לממשות ? על שאלה זו עונה ברקלי קודם כול בהסבר פסיכולוגי : אמנם , ניתן לו לאדם הכוח לקשר את הדימויים הפשוטים כאוות נפשו' אולם דימויים שהם פרי יצירתו והם תלויים ברצונו של האדם המעלה אותם בדמיונו , רפים הם ובלתי קבועים ומטושטשים בהשוואה למושגים אחרים המוחדרים באדם לפי 'כללים של הטבע והם בלתי תלויים ברצונו של , 'האדם אלה כופים את עצמם עליו . דימויים אלו הם חזקים ורעננים ומעידים בזה על עצמם שהנם יצירות אלוהים . על הדימויים מהמין השני הזה נוכל לומר שיש להם עוצמה מרובה מזו שישנה לדימויים מהמין הראשון . השמש שאני רואה ביום , השמש ה'ממשית' ' והשמש שאני מדמה לפני בלילה , נבדלות זו מזו על ידי עוצמת הדימוי . זהו הבדל פסיכולוגי ( ונאמר...
אל הספר