3. היות־היות נתפס

מתוך תורת הכוללים של ברקלי נובעת' כמו שראינו , המסקנה שאנו יכולים להפריד במחשבה רק מה שטבל להפריד בממשות ( המשל של הראש בלי גוף . ( אך מציאותו של הדימוי כל עיקרה הוא היותו נתפס ואין עיקר זה נפרד מן הדימוי . מכאן מוציא ברקלי את המסקנה הראדיקאלית' שאין אנו רשאים להפריד בין האיכויות החושניות' וההתפשטות בחלל בכלל זה' ובין היותן נתפסות על ידיט . עולם אובייקטיבי שאינו קשור אל הסובייקט מכיל בתוכו סתירה . בפעם הראשונה מופיע , בפילוסופיה של ברקלי , האידיאליזם הסובייקטיבי הקיצוני הזה על בימת הפילוסופיה . נעמוד על הפרטים . לדעתו של ברקלי מה שנתפס על ידי החושים של הסובייקט מן הדברים החושניים ' או הגופים הרי הן האיכויות החושניות ( צורה' תבנית' צבע' צליל , . ( 'וכד הגופים החושניים אינם אלא צירוף של איכויות חושניות . הפרח , למשל' אינו אלא צירוף של צבע מיוחד' תבנית מיוחדת , ריח נעים וכיוצא בזה . תורה זו על טבעם של העצמים הגופניים נמצאת אמנם כבר אצל לוק , אך לו ק מניח מצע הנושא את האיכויות החושניות אף כי הוא מודו ; שאינו יודע , מהו אותו המצע , אותה 'סוב . 'סטאנציה ברקלי כאן עקבי יותר ושולל את קיומם הע...  אל הספר
מוסד ביאליק