כבר אריםטו דיבר ב'על הנפש' שלו ( ספר ב , פרק ו , תרגום עברי של א . קמינקא , עמ' פ ' ( שישנם תכנים מורגשים' שהם 'מיוחדים לאחד מן החושים לבדו ... אני קורא "מיוחד" לדבר שלא יוכל להיתפס בחוש אחר , כמו שהראייה תופסת את הצבע ושמיעה את השאון' והטעימה את . 'המאכל אריסטו קורא לתכנים חושניים אלה ' מורגשים מיוחדים' . { tdia . ala ^ rd ) כך מונה גם לוק במקום ראשון את המוש גים הבאים אל רוהט רק דרך חוש אחד . לוק מונה כאן כמשלים את המושגים של צבעים ( דרך העיניים ' ( של קולות וצלילים ( דרך האוזניים , ( של טעמים וריחות ( דרך האף והחיך , ( של החום והקור והמוצקות' של הו ^ ק' המחוספס , הקשה והרך , הבלתי שביר והשביר ( דרך מישוש . ( נשים את לבנו לכך' שלוק כשהוא מדייק מדבר על מושגים , כגון המושג של הצבע . הצבע עצמו נקרא במינוח שלו 'איכות' ( נראה מיד שזוהי איכות . ( 'שניה' האיכות אינה ברוחנו' ואילו ברוחנו נמצא המושג של הצבע . 'וכד
אל הספר