שפינתה , כמו דיקארט לפניו' מבקש לפתח תורה שיטתית של ההפעלות . כבסיס לשיטה זו משמש היצר לקיום עצמו' שאותו קורא שפינוזה בשם 'שאיפה' . ( conatus ) המשפט השישי בחלק השלישי של תורת המידות קובע % 'כל דבר שואף , עד כמה שהוא ברשותו , להתמיד בישותו / שהרי הדברים הפרטיים הם 'אופנים / שעל ידיהם מתבטאים תוארי אלוהים בצורה מסוימת . הם מבטאים אפוא את יכולתו של אלוהים , שעל ידיה אלוהים פועל . ה'שאיפה' לקיום עצמו היא לפי זה ביטוי של יכולתו של אלוהים , והיא אפוא מוצדקת . לפנינו אגואיזם מודע המיוסד בכך , שכל הדברים אינם אלא ביטויי אלוהים . אין אנו שואפים לאיזה דבר מתוך שאנו חושבים אותו לטוב' אלא להיפר' אנו חושבים איזה דבר לטוב מתוך שאנו שואפים אליו ! שפינוזה פונה כאן עורף ( כמו שציץ גבהארדט ) לתורתו ההפוכה של יהודה אברבנאל . שפינוזה מעמיד את כל ההפעלות על שלוש הפעלות יסודיות' והן התאווה cupi- ) , ( ditas השמחה והעצבות ! ואת שלושתן הוא מסביר על ידי ה'שאיפה' ( חלק שלישי , משפט יא . ( את ההפעלות מעמיד שפיטזה על שלוש הפעלות יסודיות אלה . עקב ההקבלה של התארים יכול שפינוזה לומר : 'כל שמרבה או ממעט , מפתח או מ...
אל הספר