ה'סברה' מקטעת ומבודדת את הכול , רואה את הכול בפרטיותו' ובראייה זו נראה הדבר כאילו היה יכול להיות גם אחר . היא אינה רואה את הדברים מבחינת הנצח , אלא בפירודם מיתר הדברים וביחסם של הדברים אלינו . על ידי זה מתהווים מושגים מבולבלים כגון טוב , רע , יפה , מכוער ודומיהם . כל אדם חורץ כאן משפט לפי טבעו האמוצינאלי ומעריך את הדברים לפי קנה מידה מיוחד לו . הקמצן לפי הכסף , רודף הכבוד לפי הכבוד . 'וכד אין מידה משותפת . לכן משתדל כל אחד להטיל על חברו את קנה המידה שלו . כל אחד עומד במלחמה עם כל אחר , ואפילו עם עצמו . במצב זה אין אפשרות של התהוות חברה , אפילו לא אפשרות של התהוות אישים . הכול נתונים בשעבוד . זהו המצב של אי ידיעה . ואין תימה שרבו בו המחלוקות . בתחושה אנו חשים בגופים החיצוניים ובגופנו אנו . אך תחושתנו זו גם היא בלתי מכוונת . אנו תופסים את הגופים החיצוניים לא באשר הם , אלא רק באשר הם מפעילים את גופנו , וגם את גופנו אנו תופסים רק באשר הוא מופעל על ידי הגופים . אין אנו תופסים את הגופים החיצוניים וגם לא את גופנו כמו שהם . ההכרה היא מקוטעת ומבולבלת ( חלק ב' משפט כח ' ( שכן ההפעליות הן תוצר מ...
אל הספר