נפשו של האדם היא המושכל של גופו' או ההכרה של הגוף' בניגוד לאופנים אחרים של ה'מחשבה' ( במובן הרחב של המלה , המקיף אצל שפינתה את כל הפעולות של הנפש כגון התענוג או אי התענוג . ( וכשם שקיים מושכל של הגוף , כך קיים גם ' מושכל של המושכל' ' היינו מושכל של הנפש ( חלק ב' משפט כא . ( 'המושכל של הנפש' או 'המושכל של המושכל' מיועד להסביר : ( א ) את התודעה העצמית של האדם ; ( ב ) את רציפותה ואת זהותה של התודעה העצמית . 'כשהאדם יודע איזה דבר' הרי תוך כדי כך הוא יודע שהוא יודע אותו , ועם זה הוא יודע שהוא יודע את ידיעתו , וכד הלאה עד אינסוף' ( שם , הערה . ( היינו המושכל של המושכל מביא לידי ביטוי ' שהמושכל מודע לעצמו . יחד עם זה מוסברת כאן לפי שפינוזד . הזהות והרציפות של התודעה העצמית . קאמךר ( Camerer ) העיר על כך , ובצדק , שמושג 'המושכל של המושכל' שובר את שיווי המשקל בין התארים : היינו ההקבלה בין תואר המחשבה לתואר ההתפשטות . שהרי לכל מושכל צריך להתאים אופן מסוים בהתפשטות . אך המושא של ' מושכל של מושכל' הוא מ ו ש כ ל , ולא התפשטות . לפנינו אפוא כאן מושכל שאין לו אופן מתאים במערכת ההתפשטות . בזד . ישנה ז...
אל הספר