מתוך הנאמר יוצא לנו , שבעיית חופש הרצון אצל האדם מן הדין שנפריד אותה לגמרי משזמ י ת החופש של אלוהים . לגבי שאלת החופש האלוהי היה שפינוזה מעוניץ במיוחד לתחום את התחום בין החופש האלוהי לבין השרירות , ולהראות שהחופש האלוהי מזדהה עם ההכרח ואינו מתנגד לחוקיות העולם . לעומת זה דוח ה שפינוזה מכול וכול את חירותו של האדם . לחירות הזאת יהיה מובן אחר לגמרי מן המובן של החופש האלוהי . אלוהים הוא חופשי , מכיוון שאין בלעדיו גורם שהיה מ » נס אותו לפעולה . ואילו חירותו של האדם היא השתחררותו מן השעבוד , כמו שנראה להלן . באשר האדם אינו אלא 'אופן' הוא שזור במסגרת הסיבתי הגיוני המקשר את הכול . לשווא אפוא מסתמכים בני אדם על זה שהם מתנסים בתודעתם בחירותם . פשוט' אינם יודעים את הסיבה המפעילה אותם . האם אי ידיעה זו יכולה לשמש הוכחה לחירות !? במקום מפורסם באיגרת 58 ( אל ג . ה . שולר' הוצאה עברית ( 228 מסביר שפינוזה את עמדתו על ידי המשל של האבן . י 'אבן מקבלת מסיבה חיצונית , הדוחפה אותה , כמות מסוימת של תנועה , שמכוחה היא תוסיף לנוע בהכרח גם אחר כך' בשעה שהדחף של הסיבה החיצונית כבר נפסק . רציפות זו של הימצאות הא...
אל הספר