תורת המידות מתחילה בהגדרה ; 'בשם סיבת עצמו הריני מבחין את שמהותו כוללת בתוכה מציאות' או את שטבעו אין להשיג אלא . 'כנמצא ההגדרה השלישית אומרת ! 'בשם עצם הריני מבחין את שהוא בתוך עצמו ומושג מתוך עצמו , זאת אומרת , את שמושגו אינו זקוק להיבנות ממושגו של דבר . 'זולתו שתי ההגדרות האלה מכילות כבר את הראיה האונטולוגית למציאות אלוהים . המשפט השביעי אומר : 'מטבעו של העצם להיות . 'נמצא ההוכחה שנותן שפינוזה למשפט זה איננה עומדת — כך נדמה לי — בפני הביקורת . לאמייתו של דבר אין שפינוזה נותן הוכחה , אלא המשפט הזה מבטא את האינטואיציה המקורית , שהיא השורש של ההוכחה האונטולוגיה ! מהותו של העצם כוללת בתוכה את מציאותו ו , 'עצם'ה היינו אלוהים , איננו יכול לא להימצא . אילו לא היה אלוהים בנמצא , לא היתד . מהותו כוללת בתוכה את מציאותו , אולם זה מחוסר שחר , מכיוון שהמציאות משתייכת למהותו של העצם . אין כאן הוכחה הגיונית חמזרה , אך יש כאן האינטואיציה הראשונית אשר עליה מבוססת הפילוסופיה של שפינוזה ! אלוהים ישנו . 28 שפינוזה מנסה לתת במשפט יא הוכחה שנייה למציאות אלוהים 'האפשרות שלא להימצא היא אי יכולת , וכנגדה הא...
אל הספר