ליאו שטראום הראה שאב הניגוד בין הרמב"ם ובין שפינוזה הוא בשאלה , אם תבונתו של האדם מספיקה לשם פתרון השאלה המיטאפיסית המרכזית ( אצל הרמב"ם : קדמות העולם או בריאתו ) או לא . לדעתו של הרמב"ם , א י ן תבונתו של האדם מספיקה ויש אפוא צורך בהתגלות , ואילו לדעתו של שפינוזה מספיקה התבונה ואינה זקוקה להתגלות . הרמב"ם קובע ( מורה נבוכים' ספר ראשון , פרק לא : ( 'לשכל האדם , השגות , בכוחו ובטבעו שישיגם ו ובמציאות — נמצאות ועניינים , 21 הפולמוס של שפינוזה נגד הרמב"ם בשם השכלתנות מראה , באיזו מידה ל א צדקו הללו , שתיארו אצלנו את הרמב"ם כשכלתן ובעל 'שלטון השכל' ( אחד העם . ( 'האמונה בשלטון השכל' — כותב יוסף הלר — 'אינה המלה האחרונה של הפילוסופיה של הרמב"ם , אלא האמונה בשלטון החכמה האלוהית' ששכלו של האדם אינו אלא השתקפות חיוורת וצלם חלש שלה . גישתו של הרמב"ם לגבי שכלו של האדם מונעת עצמה משני הקצוות של השכלתנות ושל אי השכלתנות : היא דוחה את האלהתו של השכל האנושי , אך גם את שלילתו . היא מכירה בכוחו של השכל האנושי כל זמן שהוא נשאר בתוך תחומו ורואה את עצמו כיצירה של החכמה האינסופית העל אנושית . ואילו החכמה ה...
אל הספר