זוהי הצורה הראשונה של תורת מאלבראנש על הראייה בתוך האלוהים . ברור הוא שטענו נגד תורה זו את הטענה , שמאלבראנש מכניס בזה לתוך האל את ההתפשטות ואת כל הפרטיות והמקריות של הדברים . טענות אלה גרמו לכך שמאלבראנש שינה את תורתו' אמנם ללא ביטול מפורש של תורתו הקודמת . הניסוח החדש נמצא בתוספות המאוחרות יותר של 'חקירת האמת' ובכתביו המאוחרים . עיקר השינוי הוא בזה שמאלבראנש איננו מדבר עוד על כך , שלכל עצם פרטי , היכול לשמש מושא של דימויינו , מתאים מושכל משלו , שהיה משמש מושא אמיתי של דימויינו , אלא מורה כעת שנמצאת בתוך האלוהות 'התפשטות מושכלת' Etendue ) . ( intelligible המושכל האחד והיחיד הזה בא כעת במקום המושכלים הרבים של הגופים היחידים , אשר עליהם דיבר מאלבראנש בתחילה . 'התפשטות מושכלת' כזאת , אומר מאלבראנש , מן ההכרח שתימצא בתוך אלוהים , שהרי אלוהים ברא את ההתפשטות הממשית , וכל מה שאלוהים ברא , צריך שיימצא 'באופן מופלג' ( eminenter ) בתוכו . בהסברה ראשונה שבה הסביר מאלבראנש את תורתו קבע התאמה מלאה בין העולם המושכל שבאלוהים ובין העולם החומרי , החושני : לשמש החושנית מתאים מושכל של שמש , לעץ החושני ...
אל הספר