ה'מדברים' ייחסו לאל החלטות שרירותיות והורו מקריות בלתי מרוםנת בעולם , מפני שרצונו השרירותי של האל הוא הסיבה היחידה למציאותו של כל דבר ולקבי עותיו בכל רגע ורגע . הרמב"ם מרצה את תורתם ב'מורה נבוכים / ח"א' פרק עג , ההקדמה השישית : 'אמרו : שהאדם — כשיגיע את הקולמוס — לא האדם הניעו , כי זה הנענוע אשר התחדש בקולמוס הוא מקרה בראו הי בקולמוס' וכן תנועת היד המניעה לקולמוס במחשבתנו — מקרה ברא 1 ה' ביד המתנועעת ולא יימצא גשם שיש לו פועל כלל ; ואמנם הפועל האחרון הוא ה' ומי שלא יאמין שכן יעשה הי הנה הכחיש היות ה' . 'פועל הרמב"ם מבקר את דעתם וקורא על אמונתם את הפסוק , איוב יג , ט : 'אם כהתל באנוש תהתלו , 'בו 'שזהו גוף ההיתול . 'באמת י . י . גוטמן בספרו 'הפילוסופיה של היהדות' ובייחוד במאמרו 'בעיית מקריות המציאות בפילוסופיית , « 'ם"הרמב הראה כיצד הרמב"ם השתדל ללכת באמצע בין שתי הקצוות : בין האוקאזיונאליזם הקיצוני של , 'המדברים' שעירער את קשר העולם ואת סדרו והביא לידי אטומיזאציה של העולם , שלפיה כל הוויית פרט וכל התרחשות מיוחדת פעולות ישירות הן של הרצון האלוהי , ובין הדטרמיניזם הקיצוני של האריסטוטליים...
אל הספר