המאה הט"ז והי"ז הן תקופה של התחלות חדשות' של תקוות גדולות' של כיבושים כבירים , והיינו צריכים לצפות , שיהיה זה גם זמן של אמון גדול ב א ד ם . אן ההיסטוריה אינה מאשרת את הדבר . התקוות הגדולות , כמו שמצאנו אותן בייחוד אצל ביק 1 ן , נתלוו להן עד מהרה חששות גדולים . תמונת העולם המוצקת , שציינה את ימי הביניים , כשהאדם ראה והרגיש את העולם כביתו — בית ממש , עם השמים הבטוחים כגג מעל לראשו — נהרסה על ידי ק 1 פרניקום . הריסה זו נתקבלה ראשונה בהתלהבות' כמו שראינו אצל ג'ורדאנו ברונו , אך יחד עם זה בא הפחד . כיצד יעמוד האדם בתוך היקום האינסופי לבדו ? היוכל לעמוד בו ? אנו מצאנו פסימיות זו אצל במה , אצל הובז ואצל מונטין , ( Michel Montaigne ) שפאםקאל אהב מאוד לקרוא בו ( מקום מפעלו של מונטין בספרות ולא בפילוסופיה , ( ואנו מוצאים ספקנות זו , פסימיות זו לגבי האדם , אצל פאסקאל . 'כי מהו םוף סוף האדם בתוך הטבע ? אפס מבחינת האלםוף , כל כולל מבחינת האפס . אמצע בין אין ובין כול . מהיותו רחוק תכלית ריחוק מהבין את הקיצוניות , [ נמצאים ] סוף הדברים וראשיהם נסתרים מנגדו ללא תקווה בתוך סוד אין חקר , והוא בלתי מסוגל...
אל הספר