בדברים שנאמרו עד כאן כלולים היסודות של תורת דיקארט על האדם . האדם הוא עצם חושב , נפש . אך מכיוון שבעיניו של דיקארט נראה גם קיום העולם החיצוני מובטח , מובטח כעת גם קיומו של גוף האדם , אשר קודם חל עליו הספק . האדם בחייו עלי אדמות הוא מהות כפולה : נשמה וגוף גם יחד . אבל קיום כפול זה הוא במשנתו של דיקארט חידתי מאוד . שהרי כאן מתאחדות שתי ס ו ב ם ט א נ צ י ו ת , שני עצמים' שהן לפי הגדרת המושג של העצם בלתי תלויות אחת בחברתה , אין לעצם אחד השפעה על האחר . אין הגוף משפיע על הנפש' ואין הנפש משפיעה על הגוף . שהרי תכונתה המיוחדת של ה'התפשטות' היא כמות המהירות שניתנה לה על ידי בוראה' והכמות הזאת אינה גדלה ואינה מתמעטת ( דיקארט כפיםיקאי מחזיק כאן בחוק שהוא — בעיקרו' אם גם לא בפרטיו — מתאים לחוק התמדת המרץ בפיסיקה שלנו . סכום המהירויות שבהתפשטות מתמיד , ורק חלוקתן של המהירויות משתנה' והחלוקה הזאת מושפעת רק על ידי סיבות פיסיקאליות כתוף ההתפשטות . ( כיצד אפוא עלינו להבין את האחדות הזאת של נפש וגוף המכונה אדם ? לפי דיקארט אחדות זו היא ודאית' אם כי בלתי מובנת . במאמר על המית 1 דה וב'הגיונות' ( פרק ו )...
אל הספר