המשפט 'אני חושב לכן אני , 'נמצא שבו התחיל דיקארט את בניין עולמו , קובע בשבילו עם זאת את הטעם ל ה פרדתו החריפה בין הנפש לבין הגון . 1 אותה הכרה ברורה ומובחנת , אשר עליה מתבסס המאמר הנ"ל , מראה לי יחד עם זאת את עצמי כישות חושבת . והכרה ברורה זו אינה מכילה בתוך עצמה כלום מן הגופני . הלא הטלנו ספק בקיום הגופים בכלל , ודווקא מתוך הספק הזה צמחה לנו הוודאות על מציאות האני . לכן מהותו של האני היא מבחינה הגיונית בלתי תלויה לגמרי במציאות הגוף . אילו היה הקשר עם הגוף מהותי לנפשי , לא יכולתי להכיר את עצמי כך' וזיקתי אל הגוף היתה צריכה להתגלות לי באותה האינטואיציה הראשונית שבה תפסתי את עצמי באופן ברור . לכן בטוחה ההבחנה המהותית בין נפש לגוף . ומה שנוגע לגוף שלי ולגופים בכלל' לא הוכחנו עדיין את מציאותם , אך את המושג של הגוף הכרנו כבר : הוא התפשטות טהורה ולא יותר . גם כאן אנו רואים , שמושג של הגוף אינו מכיל בתוכו כלום מן היסוד הנפשי והוא אינו תלוי בנפש . לפנינו אפוא שני יסודות , או — אם נשתמש במונח המסורתי — שתי סובסטאנצ יות , שני , 'עצמים' ובל אחד ואחד מאויין על ידי תואר מיוחד שלו ; הנפש על ידי החש...
אל הספר