כמו אוגוםטינוס לפניו ודיקארט אחריו יוצא גם קאמפאנלה מן הוודאות של קיום האני כאבן הפינה של התפלספותו . אבגוסטינום וקאמפאנלה הטרימו בכך את העיקרון הקשור בפי כול בשמו של דיקארט . אך קאמפאנלה מוסיף : אנחנו תופסים ר ק את עצמנו' ואילו את הדברים , את העולם אין אנו תופסים ישירות , אלא אנו תופסים רק את האופן שבו מפעילים הדברים את האני שלנו . יוצא : אני סגור , Cassirer , Das Erkenntnisproblem , 1 2 1911 , S . 250 11 . 15 לפי קאמפאנלה , בתוך עצמי , כשם שגם למינאדה של לייבניץ ( כמו שנראה להלן ) אין חלונות' והאני נתון בבדידותו אצלו' וכמו שמלמד לאחר מכן בעיקרו של דבר גם קאנט . אך — מורה קאמפאנלה — האדם הוא 'עולם קטן / מיקרוקוסמוס , והעולם הקטן הזה מתואם לעולם הגדול . זהו רעיון כללי משותף להוגי דעות של תקופת ' התחייה , שאותו מצאנו גם אצל יהודה אברבנאל' והוא המסייע לקאמפאנלה , לחש תחרר מן התוצאות הקשות של רעיונו היסודי . על ידי ההתבוננות בעולמו הקטן יכול האדם לדעת לא מעט על העולם הגדול . אנו מוצאים בתוכנו ארבעה עקרונות כלליים ביותר' והם : אני נמצא ; ( ב ) אני יכול , אני יודע , אני רוצה % ( ג ) אני מו...
אל הספר