דיברנו עד כאן על האפלטוניים של התקופה הקדומה של התחייה באיטליה . עלינו עוד להוסיף דברים אחדים על האריםטוטליים . המרכז שלהם באיטליה היו האוניברסיטאות בבולוניה ובפאדובה . ראינו כיצד נתגלו בחלקם הגדול רק במאה הט"ו הטקסטים האפלטוניים . ואילו החקירה האריסטוטלית של הזמן פחות משעמדה לפני הבעיה של גילוי טקסטים חדשים עמדה לפני התפקיד להבין את אריםטו מחדש ולהשתחרר מן המסורת של הפרשנים של אריסטו ומן המלחמה של האם כולות הקשורות בפרשנים אלה . המפורסמים ביניהם הם היווני אלכסנדר אפרודיסיאס , ( Alexander Aphrodisias ) שחי באתונה בתחילת המאה השלישית , והערבי אבן רושד " ) , ( Aver שחי כתשע מאות שנים אחריו ( 1198—1126 ) בספרד ובמארוקו . הניגוד בין שתי האסכולות היה בראש וראשונה בתפיסת גורל הנשמה של האדם אחרי המוות' בקשר לתורתו של אריםטו על השכל הפועל . אמנם . שני המפרשים האלה הסכימו , שהשכל הפועל איננו משתייך לנפשו של היחיד : שניהם הודו , שהשכל הפועל הושאל לנפש היחידה ונכנס לתוכה מן החוץ ועוזב אותה ושב למקומו אחרי מות האדם . אף מהו מקום זהי באן היתה המחלוקת בין שתי האסכולות . לפי אלכסנדר אלוהים עצמו ה...
אל הספר