הרמאן כהן הזכיר ( אך בדרך פולמוס (! במבואו למהדורה חדשה של 'תולדות החמדנות' מאת פ . א . לאנגה , שאותו כבר הזכרנו למעלה , את העובדה , שהצייר רפאל העמיד את הפילוסופיה על יד האמנות והביא על ידי כך לידי ביטוי את השקפתו , שהפילוסופיה היא בעיניו אמנות ולא מדע . כהן יוצא בכל כוחו חוצץ נגד ההשקפה הזאת . בקשר לכך הוא מראה שהמקוריות של הפילוסוף באד . לידי גילוי דווקא מתוך אוריינטאציה היסטורית . לייבניץ הוא דוגמה מופתית לדבר . הוא היה פילוסוף מקורי מובהק , אך מקוריות זו התפתחה דווקא מתוך ידיעתו את העבר של הפילו סופיה ומתוך היאבקות והתנצחות מתמדת אתו . לכן מסיק כהן את המסקנה . הניגוד בין פילוסופיה להיסטוריה של הפילוסופיה הוא ניגוד מלאכותי . הפילוסופיה וההיס טוריה שלה משתייכות זו לזו . אנו מקבלים את הכרעתו של כהן י , האמת היא באמצע בין שתי התפיסות הקי צוניות הנ"ל , שאחת מהן שוללת את הגורם ההיסטורי מכול וכול' והשנייה מדגישה אותו עד לידי הגזמה . הפילוסופיה היא לפי עצם טבעה היסטורית . תולדות הפילוסופיה הן חלק אינטגראלי של הפילוסופיה עצמה . אך זו אינה רק היסטורית , אלא דרך ההיסטוריה שלה מתגלה הפיל...
אל הספר