בכל אידיאלנות מונאדית , אם האידיאלנות של לייבניץ ואם של הוסרל , מתהווה קושי מיוחד בגשתך לפתור את בעיית הבין סובייקטיביות . 'למונאדה אין . 'חלונות מימרה זו חלה לא רק על השיטה של לייבניץ . גם אצל הוסרל אנו קוראים : * 4 ' כשארית של הסילוק הפינומינולוגי של העולם ושל הסובייקטיביות הנסיונית שמשתייכת לעולם נשאר "אני , "טהור ואז הוא "אני טהור" מיוחד ושונה מבחינה עקרונית לגבי כל זרם וזרם של . 'החוויות כמספר 'זרמי החוויה' כן אפוא מספר האני'ים . ומה כאן פירושה של הבין סובייקטיביות ? ומאידך גיסא ו אם הסילוק הפינומינולוגי מסלק יחד עם העולם של הגופים גם את הסובייקטיביות הנסיונית , כלומר את האני הנסיוני עם כל קביעותיו הקונקרטיות , כלומר אם בתודעה ש'טוהרה' מבחינה פינומינולוגית אין עוד מקום לאני הנסיוני , מה בכל זאת פירושו של היחס המיוחד השורר בין האני הטהור של n cogito — זה היסוד של הפינומינולוגיה — ובין האני הנסיוני ? האם קיים גם אחרי הרי דוקציה הפינומינולוגית , ששמה את כל העולם בסוגריים , היחס המיוחד בין האני הטהור לבין האני הנסיוני — יחס שונה מזה של האני הטהור אל יתר חלקי העולם — ומה משמעו של יח...
אל הספר