ולא זו אף זו : ישות החוויות של האני היא , 'אימאננטית' ישות הדברים היא 'טראנסצנדנטית ' . לפנינו , למשל , שולחן . השולחן האחד הזה מופיע לנו , בלכתנו מסביבו , מדי פעם בפעם באופן אחר : צורתו , צללי צבעיו , הפרספקטיבה שבה הוא מופיע מנקודות ראות שונות , משתנים . בכל זאת אומרים אנו שהשולחן אחד הוא . מהו השולחן האחד הזה ? הוא איננו זהותי עם החוויות הרבות שבהן הוא מופיע , פעם בצורה זאת ופעם בצורה אחרת . בכל זאת אחד הוא : על כן הוא מעבר לתחושות שבהן הוא מופיע , הוא טראנסצנדנטי ביחס לתחושות . ישות השולחן וישות התחושות הן בשטח אחר לגמרי . הנני מכניס את קיום השולחן בהסברה , באינטרפרטאציה , לתוך התחושות . אינני תופס בחוויותי את השולחן באופן ישר ובלתי אמצעי , הוא מופיע לי רק בבבואותיו ( Abschattungen ) המרובות . הדבר ניתן לנו בשורה שלמה ורצופה של בבואות כאלה והוא אחד ויחיד בתוך ריבוי הבבואות הזה . זהו האופי של הדבר שהוא מופיע רק בבבואותיו , ואילו החוויה אינה מופיעה בבבואות כאלה , אלא ניתנת לנו בעצמותה . חוויה כלשהיא החיה בתוכנו — מחשבה , תוגה , תשוקה — חיה בנו באופן אימאננטי , היא טבועה בנפשנו , היא...
אל הספר