החלוקה הזאת של התופעות לפיסיות ולפסיכיות מזכירתנו את שיטתו של ל 1 ק . במשנתו של ל 1 ק ניתנות לנו התופעות הפיסיות על ידי ה'תחושה' והתופעות הפסיכיות על ידי . 'החזרה'ה מהו הקו האופייני , המשותף לתופעות הנפשיות , המבדיל ביניהן ובין התופעות הפיסיות ? לבעיה זו של אופי התופעות הנפשיות מציע ברנטאנו ארבעה פתרונות , ומסביבם הוא בונה את יסודות הפסיכולוגיה . כפתרון ראשון לשאלה מציע ברנטאנו : התופעות הנפשיות הן דימויים ( ציורי נפש , ( Vorstellungen או מכילות דימויים ביסודן . הראייה , השמיעה וכוי וכן דימויים של הנראה , הנשמע וכוי . גם המושגים המופשטים הם דימויים . אני מצייר בנפשי את הצבע סתם , והרי זה מושג מופשט . אני מדמה לפני את הסוס , את המשולש , את הצדק , כל אלו מושגים מופשטים הם ואני מדמה אותם לפני . דימוי הוא הפעולה הנפשית הפשוטה ביותר , ועליה בנויות הפעולות המורכבות יותר כגון שיפוט , אהבה וכר . אינני יכול לחרוץ משפט , לאהוב , לקוות , להתעצב , לפחד , בלי שאדמה את המושא שאליו מכוונות הפעולות הנפשיות המורכבות האלו . הרבארט הכיר את האופי היסודי הזה של הדימוי , אבל הגזים בהורותו שכל התופעות הנפשי...
אל הספר