לגבי הבחינות המקריות האלה שהן היסוד לכל המיכאניזם הזה של 'ההפרעות' וה'שימור העצמי' של הממשים , מתעוררת שאלה קשה : האם כאן לפנינו עובדה אובייקטיבית או תפיסה סובייקטיבית ? האם הבחינות המקריות הן בחינות שלנו , המסתכלים , ואופיין הוא אופי של מיתודה תורת הכרתית ; או שהבחינות המקריות האלה הן עובדות אובייקטיביות , בעלות אופי מיטאפיסי ממש ? שאלה דומה מתעוררת בביקורת שיטתו של שפינתה , שגם שם שואל המבקר , האם האופנים הרבים והתארים הם אופני תפיסה סובייקטיביים שלנו , או האם הם בעלי מעמד מיטאפיסי לעצמם . אשר להרבארט חלוקים החוקרים בדעותיהם . פייהינגר היה סבור , שהבחינות המקריות הן תוספת סובייקטיבית של המסתכל , ואילו וינדלבנד פירש אותן כעובדה אובייקטיבית מיטאפיסית . בספרו 'תולדות הפילוסופיה , 'החדשה בפרק המוקדש להרבארט , מגן וינדלבנד על הדעה , שהבחינות המקריות הן התרחשות ממשית בתוך המונאדות של הרבארט , ושהן מכונות מקריות רק באשר אין הן נוגעות במהות של . 'הממשים' אבל וינדלבנד מודה , שהתיאור אצל הרבארט הוא דו משמעי . פייהינגר בספרו 'הפילוסופיה של כאילו' ( פרק כג , 'השימוש בבדות בזמן ( 'החדש משבח את הר...
אל הספר