אם אנו מבקשים ללכת את הדרך מן התדמית אל ההוויה האמיתית , עלינו לברר קודם כל את מושג ההוויה . הרבארט טרח טרחה רבה להסביר את המושג הזה , כי על ידי ההסברה הזאת קיווה להבהיר גם את מושג היש עצמו . כדי להבין את הדרך שבה הוא מגדיר את ההוויה נתחיל בתחושה . מה שאנו חשים בו , אנו מחייבים אותו , אנו 'ק ) מים' אותו שימה מוחלטת . ואילו בחשיבה אין ההוויה ניתנת לנו מלכתחילה . כשאנו חושבים דבר מה , למשל צורה גיאומטרית בעלת תכונות מסוימות , הרי אנו 'שמים' את המושא הזה רק בבחינת ניסיון שבחשיבה , ואנו שומרים לנו את הזכות ' להשיב ולבטל את השימה הזאת ולהגיע לידי מסקנה , שהמושא הנחשב אינו קיים . אם אנו נאלצים על ידי החשיבה לחייב את המושא הנחשב , הרי אותה השימה , שהיתה בתחילתה היפותיטית בלבד , הופכת לשימה מוחלטת . וכיצד י אנו מוותרים על הזכות להשיב ולבטל את השימה . אז מתגלה לנו המושא כבעל הוויה , כלומר אין החשיבה יכולה עוד להוסיף או לגרוע מהווייתו . יוצא : באומרנו א ישנו , פירוש הדבר שאנו שמים את א שימה פשוטה , ודי בזה . כך מברר הרבארט את ההוויה כשימה מוחלטת במובן זה , שאין אנו תובעים לעצמנו זכות ערעור על הו...
אל הספר