השאלה של המעבר מן העובדה הנתונה אל גילוי המבנה הלוגי שלה היתה נפתרת , אילו היינו יכולים להניח שהחושניות והשכל אינם נפרדים באופן מוחלט , אלא מהווים אחדות ביסודה , ושהחושניות שלנו היא רק ביטוי בלתי שלם , לקוי , של השכל המונח ביסודו של העולם . אז היינו יכולים להניח שהחושניות היא עצמה מחשבה , אף כי מחשבה בלתי שלמה וסתומה , והדברים הניתנים לחושניות הם , לאמיתו של דבר , יחסים שקופים של מושגים , ורק אנו איננו רואים את הסטרוקטורה המושגית הזאת . כך חשב גם לייבניץ . הסופיות שלנו מתבטאת בכך , שאין לנו היכולת להבין את החושניות מתוך מקורה השכלי . אבל כיצורים סופיים לא היינו מגיעים אפילו לאותו מעט מזעיר של ההכרה , אלמלא נחצב שכלנו מתוך השכל האינסופי . הנחה זו של שכל אינסופי נותנת בידינו היפותיזה המרשה לנו לתאר לעצמנו , כיצד אפשר היה לפתור את בעיית ההכרה לפחות מבחינה עקרונית . שכל אינסופי אינו מקבל מושאים מן החוץ , לכן מתבטל לגביו ההבדל בין צורת החשיבה לתוכנה , והמושאים של חשיבתו , היות ואינם ניתנים לו , מזדהים עם הצורות . ההבחנה בין תוכן ההכרה לצורתה , אשר בה נעוצה הבעיה המרכזית של ההכרה , היתד , מת...
אל הספר