קאנט הסתפק בזה שמנה את ספיקות ההכרה ( הסתכלות , שכל , תבונה , ( ואילו ריינהולד רוצה לגזור אותן , והגזירה נעשית מתוך משפט התודעה , המשפט העיקרי של 'הפילוסופיה האלמנטארית' של ריינהולד . לפי העיקרון הנ"ל אנו מבחינים בתוך התודעה את הדימוי של הנושא ושל המושא , ומייחסים את התודעה לשניהם . והנה כאן נוכל להבדיל בין דרגות אחדות של בהירות , והדרגות נבדלות זו מזו בכך שהנושא ( הסובייקט ) פעיל בהן יותר ויותר . באופן זה אנו מגיעים לידי מעבר רציף מספיקה לספיקה , במקום שקאנט הכניס מדי פעם מינים חדשים של הכרה ללא מעבר ביניהם . וכך מבצר ריינהולד לתורת הרציפות של לייבניץ מקום בתוך הפילוסופיה של קאנט . ( א ) הדרגה הנמוכה ביותר היא 'התודעה החשוכה / היינו התודעה סתם . אין אנו מבחינים כאן במפורש בין הדימוי ובין המושא . הדימוי החושני מתייחס באורח בלתי אמצעי אל המושאים , ועל ידי הטעיה אופטית אנו סוברים שאנו מדמים את הדברים כשהם לעצמם . ( ב ) אנו מודעים לא רק המו ^ א כמו בדרגה הראשונה , אלא אנו מבדילים את הדימוי מן הנושא ומן המושא . אנו יודעים אפוא שהמושא הוא רק מושא שבדימוי . זוהי הבהירות של התודעה . ( ג ) אנו...
אל הספר