נסכם את הנקודות העיקריות של הפילוסופיה של פיכטה בשתי תקופותיה : . 1 הקו האופייני הוא האידיאליזם הטראנסצנדנטאלי העקיב , כפי שהתבלט ביתר שאת בנוסח הראשון של תורת המדע משנת . 1794 הוא דוחה את הדבר כשהוא לעצמו בכל צורה שהיא . הרעיון המעורר מדי פעם בפעם את התלהבותו של פיכטה הוא : האדם איננו 'גוש לבה מן הירח / הוא אני ; והלא אני הוא לאמיתו של דבר אני . אין יש אחר מלבד האני האינסופי , התבונה האינסופית . אך תבונה אינסופית זו היא בבדידותה המזהירה בלתי נתפסת לעצמה , בלתי מודעת לעצמה . היא יכולה להגיע לידי תודעה רק על ידי כך שהיא מפעילה את 'השאיפה' הטמונה בה , כשהיא נתקלת במכשול . לשם כך צריכה היא את העולם כמכשול . את העולם הזה יוצרת התבונה האינסופית על ידי כוח הדמיון הפעילות' ) ( 'הבלתי תלויה הפועל ללא תודעה ומגיש לאני את תוצר פעולתו , את העולם . . 2 זהו אפוא בתקופה הראשונה של פיכטה המנגנון , כביכול , של התפלספותו : השאיפה , הכוח המדמה , הלא אני ( העולם ) והאני המוגבל על ידי העולם . מכאן ניתן הפיתרון של הבעיה הקאנטית , של שניות החומר והצורה . הפיתיון הושג בעיקרו באותם האמצעים שבהם השתמש מימון ,...
אל הספר