כשנשאל פיכטה מהי האלוהות , ענה : סדר העולם המוסרי . כבר הזכרנו לעיל ( עמ , ( 31 שפיכטה פירסם בז'ורנאל שלו את מאמרו של פ 1 רברג 'על המושג של הדת' במאמר זה הסביר מחברו את הדת מתוך חפצו של הלב הטוב שידו של הטוב תהיה על העליונה בעולם . כשהדפיס פיכטה את מאמרו של פורברג הקדים לו , כנראה כדי להקהות את עוקצו , את מחקרו 'על יסודה של אמונתנו בסדר עולם אלוהי ; וזה תוכנו : אין אנו רשאים לצאת , כפודברג , ממשאלות לבנו , אלא רק מן התודעה המוסרית והמעשה המוסרי . כל מעשה יש לו משמעות רק כשיש לו תוצאות , כשהמעשה משיג תכלית . מי שזורע את הזרע , אינו עושה זאת למען הזריעה בלבד , אלא כדי שהזרע ינבוט ויעשה פירות . אולם עשיית פירות זו תלויה לא רק בזריעה בלבד , אלא באותו סדר העולם שהזורע מניח אותו כהנחה מובנת מאליה . והוא הדין במעשה המוסרי . אם לא יהיו לו תוצאות , יאבד המעשה המוסרי כל טעמו ומשמעותו . אולם המעשה המוסרי אינו יכול להיות חסר משמעות , שהרי הוא הטעם של העולם ושל כל ודאות בעולם . מן ההכרח שתהיינה לו תוצאות . אנו חייבים לראות את העולם מזווית ראייה טראנסצנדנטאלית . אין העולם מבוסס ומושלם בתוך עצמו ומתו...
אל הספר