15. הגזירה של האינדיבידואום ושל ישים תבוניים אחרים בתורת־המשפט

תורת המדע בעיבודה הראשון הופיעה ב . 1794 בשלושים באוגוסט , , 1795 כתב פיכטה ליעקובי , שהוא מכין את תורת המשפט , אשר בה יבצע את הגזירה של האינדיבידואום כאני בין אניים אחרים . ואמנם תורת המדע ניסחה את הניגוד בין האני המוחלט לאני המוגבל , אך לא גזרה שמן ההכרח שיהיו אניים מוגבלים רבים . את הדידוקציה הזאת ביצע פיכטה בסעיף שלוש של 'יסוד משפט הטבע לפי העיקרים של תורת המדע' , 42 אשר הופיע ב . 1796 וזו תמציתה של הגזירה הזאת : יש תבוני מוגבל אינו יכול לשים את עצמו , בלי לייחס לעצמו פעילות חופשית ; אך לזה דרוש , שהאני המוגבל ימצא ממולו משהו בלתי תלוי בו , שעל ידי פעולתו שלו יקבל , בחינת חומר , את צורתו ; היינו דרוש שהוא ימצא ממולו עולם חושני חומרי שאותו הוא יעבד . אולם לא סגי בזה . האני המוגבל אינו יכול לשים את עצמו כקובע את עצמו לידי פעילות חופשית , בלי שגורם חיצוני יגרום לאותה הקביעה העצמית של האני . השפעה זו מן החוץ צריכה להיות בעלת אופי מיוחד : אין היא יכולה להיות בחינת כורח , כי כורח זה היה מבטל את הקביעה העצמית החופשית י והלא אנו רוצים להבין , כיצד האני מבין את עצמו כיש חופשי . יוצא , שהה...  אל הספר
מוסד ביאליק