ראינו לעיל , שהאני הטהור הוא בעל סיבתיות מוחלטת ויוצר את הלא אני , יותר נכון : יוצר בתוך עצמו את האני המוגבל , העיוני , האובייקטיבי , השרוי במאבק עם הלא אני . רק באורח אמצעי זד , מתכוון האני הטהור אל הלא אני , אל העולם . קיימת אפוא שניות באני המתבטאת בניגוד הזה שבין האני הטהור והאני המוגבל . נוכל גם לומר י באני הטהור קיימת שאיפה , יותר נכון האני הטהור הוא כולו שאיפה דינאמית ( פיכטה אומר גם כן יצר , , ( Trieb ומתוך השאיפה הזאת קובע האני הטהור את עצמו לידי האני המוגבל הנאבק עם הלא אני . זוהי שאיפה אינסופית לעבור מעבר לכל המובאים האפשריים ולכבוש אותם , ושאיפה זו היא הסיבה לפעילות האובייקטיבית של האני ולהגבלת העצמית המתנה אותה . המושאים שבעולם אינם אלא ההתנגדות המושלכת , המאפשרת את השאיפה . השאיפה שבאני היא העובדה הראשונית המונחת ביסודו של העולם — יותר נכון של דימוי העולם . הש Das Strebcn 38 39 יודעי השיטה הקאנטית החדשה של כהן ונאטורפ ובית המדרש המארבורגי יכירו כאן את השפעתו של פיכטה על האסכולה המארבורגית . נאטורפ משתמש בביטוי Da 5 nimmer-Enden des immer-Endens איפה של האני קודמת לעולם וי...
אל הספר