היסוד של תורת המדע העיונית הוא המשפט ! 'אין תודעה עצמית בלי תודעת הלא . 'ניא האני לא היה יכול להיות מודע עצמו בלי שיגביל את עצמו על ידי הלא אני . אך מדוע צריך האני המוחלט להיות מידע לעצמו ? ( כביכול וכדי לסבר את האוזן : האם אין המחיר , שאותו משלם האני תמורת התודעה העצמית — הגבלתו הנצחית על ידי הלא אני —מחיר גבוה מדי ? האם לא מוטב היה שהאני יהיה בלתי מודע ויישאר בלתי מוגבל ואינסופי י . ( לתורת המדע העיונית אין תשובה על השאלה הזאת . טעם עיוני אין לכך . הלא ראינו , שהעיקרון השני — השימה של הלא אני —אינו נדרש על ידי העיקרון הראשון . מדוע אפוא מגביל האני הטהור , המוחלט , את עצמו ושם את הלא אני ונעשה על ידי כך ל'אני עיוני / ל'אני כאינטליגנציה / השרוי בהשפעת גומלין עם הלא אני ? לשם כך , אומר פיכטה , הכרחי 'עיכוב' מן החוץ הגורם לאני , שהוא ייצ 1 ר את הלא אני . מבחינת השיקול העיוני אפשר לומר רק זאת : האני המוחלט הוא זהות מוחלטת של סובייקט וא 1 בייקט , ואין בו מקום להבחנה בין זה ובין זה . לכן לא תיתכן תודעה עצמית של האני המוחלט , המתאפשרת רק על ידי דיפרנציאציה בין הנושא לבין המושא . האני יהיה...
אל הספר