תפקידה של הפילוסופיה להסביר , כיצד מגיע האני לידי ידיעת דבר מה על הלא אני . הקאטיגוריות שנגזרו עד כאן פותחות בפנינו אפשרות כפולה של הסברה : אם נשתמש בקאטיגיריה של הסיבתיות , נצטרך לומר שהדימויים שבתוך האני הופעלו על ידי הלא אני , ושהלא אני הוא הסיבה של הדימויים . זאת היא ההשקפה של ( 1 ) הריאליזם הדוגמאטי הלא ביקרתי הרגיל ( כגון ל 1 ק . ( ואילו אם נשתמש בקא טיגוריה של העצם והמקרה , נראה את הדימויים שבאני כמקרים ( accidentia ) של האני . זוהי ההשקפה של ( 2 ) האידיאליזם הדוגמאטי ( לייבניץ . ( אך שתי ההשקפות האלה בחד צדדיותן יכולות להיות רק ארעיות , כי הן מסתבכות בקשיים חדשים והם : א . הקאטיגוריה של הסיבתיות אמנם מסבירה , שהאני נקבע על ידי הלא אני , אך אינה מסבירה , כיצד האני יודע על כך שהוא נקבע על ידי הלא אני ? אמנם , הוא מופעל , היינו מוגבל , מדי פעם בפעם על ידי הלא אני , ומדי פעם בפעם באופן אחר , אך כיצד הוא יודע על הגבלתי זו . י רק המסתכל מן החוץ , שהיה מסתכל באני ובלא אני גם יחד , היה רואה את ההקטנה או את ההגדלה של הממשות של האני , אך לא האני עצמו . כיצד אפוא מגיע האני לידי כך שהוא ...
אל הספר