א . כימי .-ת אני ולא אני ברמה שווה משפט זד , הוא העיקרון של תורת המדע העיונית , והוא כמו כן המשפט הנגזר הראשון של תורת המדע בכלל ( שלושת העקרונות הקודמים היו עשיות חופשיות ולא היו נגזרים : ( האני שם את האני המתחלק כנקבע על ידי הלא אני . בלשון אחר ו האני ק 1 ם את עצמו כקשור למוק 1 א , היינו כאני הק 1 ם מושאים . ושוב מכיל משפט זה בתוכו שני משפטים : ( אנ . ( האני נקבע על ידי הלא אני , הוא נפעל ; ( א . ( 2 האני שם את עצמו כנפעל , לכן הוא פעיל . שני המשפטים האלה סותרים זה את זה ; לפיהם האני הוא פעיל ונפעל כאחד . הפיתיון של סתירה זו נעשה על ידי כימות : האני הוא בחלקו פעיל ובחלקו נפעל . במידה שהאני אינו פעיל , פעיל הלא אני והאני נפעל על ידו , ולהיפך- פעולתו של האני נקבעת ( מצומצמת ) על ידי זו של הלא אני , ולהיפך . בלשון אחר : אני ולא אני קובעים זה את זה אהדדי . הסינתיזה שאותה השגנו , היא זו של הקביעה ההדדית ; ובזה נגזרה גם הקאטיגוריה של הקביעה ההדדית ( השפעת גומלין . ( נזכור שקאנט הכניס לשיטתו תחת השם 'יחס' ( רילאציו ) את שלוש הקאטיגוריות : עצם מקרה , סיבתיות , השפעת גומלין . בפרק הנידון גוז...
אל הספר