נוכל לסכם את טענותיו של יעקובי נגד הפילוסופיה המסורתית לאמור : הפילוסופיה רצתה להשיג על ידי שכל דיסקורסיבי מה שאפשר להשיג רק על ידי ' תבונה . 'נותנת הפילוסופיה רצתה להוכיח מה שניתן לנו על ידי ההסתכלות . התבונה היא הכושר של התפיסה הבלתי אמצעית , ואילו השכל הוא הכושר של הרפלקסיה . התבונה היא די 1 קן ראשית , והשכל הוא רק העתקה . ואילו הפילוסופיה מגמתה לשעבד את ההכרה הבלתי אמצעית להכרה המתווכת , את התבונה לשכל בכל מקום שאתה מוצא תבונה שם אתה מוצא גם את השכל . אך לחי 1 ת יש לייחס רק שכל ולא תבונה . לאחד מספריו נגד קאנט קרא יעקובי : 'על נסיונה של הפילוסופיה הביקורתית להעמיד את התבונה על השכל' . ( 1801 ) השכל והתבונה הם שתי העיניים של האדם . אך מה עושים הפילוסופים ? הם סבורים , כי יראו באופן יותר טוב ויותר חד בעין אחת ; הם מנקרים את העין המופנית אל העל חושני , וסבורים שכעת ייטיבו לראות . יתר על כן , הם אומרים שמה שחשבו קודם לעין שנייה לא היתד . אלא עין מדומה . הפילוסוף הוא הקיקלו פ 'פויליפימוס' בעל העין האחת . נגד הפילוסופים האלה מצטט יעקובי את דבריו של אפלטון ב'מדינה' ספר ז : 'ההשכלה איננה ...
אל הספר