הנסיונות השונים לפתרון שאלת האינדוקציה , שעליהם דובר עד כאן , לוקים רובם ככולם בחסרון עקרוני אחד : הם אינם עונים על השאלה , מר , זכות לנו להניח שהמציאות 'מצייתת' לחשבון ההסתבתת . הקושי הזה התבלט לנו בבדיקת תורתו של ברינטאנו ( לעיל , סעיף ח ) והוא שהביא את קיינס ואת קארנאפ לטעון , שהלוגיקה האינדוקטיבית מסתפקת בזה , שהיא קובעת שחומר עובדות הידוע לנו מצדיק הערכת הסתברות מסוימת לטובת מסקנה זו או אחרת , אך אינה מבקשת כלל להגיד משהו על השאלה , מה יקרה במציאות . גם אצל רייכנבאך ראינו , שהוא מתייאש מן האפשרות לפתור את שאלת הממשות , ועל כן הוא מסתפק , 'עצה'ב דוגמת העצה הניתנת לדייג במשלו . שליק מצדו תמה על תמהוננו . אין כאן , לפי דבריו , מקום להשתוממות על העובדה , שהטבע מציית לחשבון ההסתברות . קיימת כאן הסכמתנו החופשית על דרכי החקירה שלנו . חליתו של חשבון ההסתברות היא חלק של הגדרת המקרה על ידינו . כדי להדגים את החשיבות של הבעיה המעסיקה אותנו כאן , הריני מביא משל מן המדע הצעיר ביותר , היא הפאראפסיכולוגיה , החוקרת תופעות , כגון הטילפאתיה ותופעות דומות . 'נסתרות' השאלה העיקרית לגבי תופעות יוצאות מ...
אל הספר