דברינו האחרונים בבר הראו , שיצירת המושגים השליטים אפשר שתיעשה בדרכים שונות ושמצויים מושגים שליטים כאלה אשר זיקה אורגאנית להם למושגים המשועבדים הנוצרים מתוכם , כשם שמצויים מושגים כלליים כאלה , שיצירת המושג הכללי נעשתה בהם דרך מקרה ומיכניות . נזכיר את התפקיד של המושג באריםטו ( ראה לעיל , פרק , 'א סעיף . ( 'ח המושג איננו לו איזו סכימה מטושטשת סובייקטיבית , שאנו מקבלים ממושגים נמוכים על ידי הבלטת תכונות משותפות ועל ידי השמטת תכונות פרטיות , המושג הוא לו לאריםטו דבד מה בעל מציאות מיטאפיסית . זאת היא צורה , כפי שקורא לכך אריסטו , אבל הצורה הזאת היא ממשית , היא חיה בתוך הדברים שהיא צורתם , היא מחיה אותם , מעצבתם מבפנים , ועל-ידי כך גורם הקשר המושגי לקשר סיבתי ותכליתי , הנובע מתוך המושג ככוח החי בתוך הדברים . ה'עץ' אינו מושג סכימתי , כמו במשל של קאנט , שהבאנו בסעיף הקודם , אלא צורת העץ חיה ופועלת בתוך התרזה , האורן וכוי ומעצבתה מבפנים . וכך אצל גיתה . בתורת ההיגיון אין אנו עוסקים במיטאפיםיקה , אולם גם אם נעביר את התורה המיטאפיסית של אריסטו לשפת תורת ההיגיון , נהא חייבים לומר כי המושג המדעי צרי...
אל הספר