לא אחת קיים קושי להבחין בין מעשי שחיתות פוליטית הנושאים אופי פלילי , לבין מעשים שאמנם חסר בהם המרכיב הפלילי , אך הם נושאים אופי בלתי מוסרי בעליל , ולא בכדי עוררו בציבור תחושה של זעם וסלידה . בתחילת שנות התשעים פרשו מהליכוד חמישה מחברי הכנסת שהשתייכו לחטיבה הליברלית , ביניהם יצחק מודעי , אברהם שריר ופסח גרופר . מהלכים כאלה , שננקטו בשל משברים אידיאולוגיים , כמו גם בגלל עניינים של יוקרה אישית , היו והינם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של המערכה הפוליטית הישראלית . ואולם , חברי הכנסת הללו פרשו על רקע שונה : הם חששו לאבד את השליטה על נכסי התנועה הליברלית . יו"ר מפלגת העבודה באותם ימים , שמעון פרס , החליט 'לנצל' את המצב החדש שנוצר כדי להפיל את ממשלתו של יצחק שמיר ולהקים ממשלה בראשותו . לכאורה , היתה נחוצה תמיכתו של חבר כנסת אחד בלבד כדי להשלים מהלך כזה , ופרס הצליח לשכנע את חבר הכנסת אברהם שריר לתמוך בו ובמהלך שתכנן , כמובן בתמורה להטבות פוליטיות מפליגות . פרטי העסקה שנחתמה ביניהם דלפו וגררו מסכת של לחצים מצד חברי הליכוד על אברהם שריר לחזור בו מן המהלך . ואכן , שריר החליט לבסוף שלא לתמוך בפרס ושב...
אל הספר