שני עדים נאמנים בעדותם , שכן הם יראים לשקר ומדקדקים לומר אמת ולא לטעות , שמא יתגלה שאינם אומרים אמת מתוך חקירות ובדיקות של העד השני , והשוואת עדויותיהם תעלה הכחשות שיוכיחו את שקרם . אבל לא כל סתירה והכחשה בין עדויות של שני עדים פוסלת אותם ומוכיחה שלא אמרו אמת ואינם נאמנים בעדותם מחמת סתירה זו . אימתי העדים אינם נאמנים כשהם מכחישים זה את זה בפרטים שכעדותם ? כשההכחשה אינה אלא בפרטים שאין דרך בני אדם לטעות בהם , ורוב בני אדם שמים לבם וזוכרים פרטים אלה . הלכך , אם הם מכחישים זה את זה בפרטים כאלה , אחד מהם ודאי משקר או טועה ואינו נאמן , ואין לפנינו שני עדים נאמנים , ועדותם בטלה . אבל כשהם מכחישים זה את זה בפרטים שרוב בני אדם אינם שמים לבם אליהם או אינם זוכרים אותם , עדותם קיימת והם נאמנים . שכן , דברים שאין רוב בני אדם זוכרים או שמים לבם אליהם , אף על פי שראו אותם , אינם מעיקר העדות והמעשה שלם גם בלי פרטים אלה ואפשר לחייב או לזכות את בעל הדין גם על פי העדות שהם זוכרים ואינם טועים ד"ה כתובה טעמא . ועל כך שרוב העדים אומרים אמת , עיין תשובות תשב"ץ , חלק א סימן עז . 150 הלכות עדות פי"א ה"ח . 15...
אל הספר