סיעה שנייה של בני אדם שהם פסולים לעדות , היא חסרי הדעת . אף אלה , כקרובים , מיעוט ניכר מהם או רובם אינם אומרים אמת , ולפי שבדיני הראיות אומדן האמת שעל פיו מחייבים בעל דין , הוא אומדן על פי כל בני אדם ממין זה , ועל פי כל העובדות העולות ממציאות זו , מלבד יחידים , יש לפסול את חסרי הדעת . חסרי הדעת הם חרש שוטה וקטן , ואין הם רגילים להעיד אמת משני טעמים . אחד , משום שהם משקרים ; והשני , משום שהם טועים , וחושבים שראו פרטים שלא ראו , ופרטים שראו הם סבורים שלא ראו , ובכך דומים הם לקרובים . אבל הבדל אחד יש ביניהם לבין הקרובים והוא , שקרובים אינם אומרים אמת בכוונת שקר , ואילו חסרי הדעת אין להם דעת כדי להתכוון לשקר , והם משקרים משום שאינם מבינים את הצורך בהגדת האמת . ומשום שאינם יודעים את התוצאות של הגדת דברים מן הדמיון , מגידים הם דברים שעולים בדעתם שלא ראו אותם במציאות . כיוון שחסרי הדעת אינם אומרים אמת משום שהם טועים מחמת חוסר דעתם , פסולים הם בין שהיו חסרי דעת בשעת הראייה בלבד ובני דעת בשעת הגדת העדות , ובין שהיו חסרי דעת בשעת הגדת העדות בלבד ובני דעת בשעת הראייה . שהרי לטעות אפשר בין בשעת רא...
אל הספר