במשך זמן רב היתה הזכות להעניק חיים ולהמית אחת מזכויות היתר האופייניות של הכוח הריבוני . ללא ספק נגזרה זכות זו רשמית מן n patria potestas ד , עת , 7 > שהעניק לאב המשפחה הרומית את הזכות "להיפטר" מחיי ילדיו כמו גם מחיי עבדיו ; הוא זה ש"נתף להם את החיים , הוא רשאי היה לקחתם בחזרה . הזכות על החיים ועל המוות בצורה שבה ניסחו אותה התיאורטיקנים הקלאסיים היתה כבר גרסה מעודנת באופן משמעותי . אין תופסים עוד זכות זו כמופעלת על ידי הריבון כלפי הנתינים באופן מוחלט ובלתי מותנה , אלא רק במקרים שבהם נתון הריבון עצמו בסכנה קיומית : מעין זכות תגובה . האם מאיימים עליו אויבים מבחוץ , שרוצים להפילו או להפר את חוקיו ? אם כן , הוא רשאי לפתוח במלחמה באופן לגיטימי ולדרוש מנתיניו ליטול חלק בהגנת המדינה ; מבלי "להציע במישרין את , "מותם הוא רשאי " להעמיד את חייהם : "בסכנה במובן זה יש בידיו זכורן "עקיפה" על החיים ועל המוות . אבל אם אחד מהם הוא זה שמתייצב מולו ומפר את חוקיו , אזי הוא רשאי להפעיל על חייו כוח ישיר : בתור עונש , הוא יהרגו . במובן זה , הזכות על החיים והמוות אינה עוד זכות יתר מוחלטת : היא מותנית בצורך ל...
אל הספר