אין זה נכון לתאר את המיניות כדחף עיקש , כזרה מטבעה וסרבנית בהכרח כלפי כוח שמתאמץ מצדו להכניעה , אם כי לרוב הוא נכשל בניסיונו להשתלט עליה לגמרי . היא מצטיירת יותר כנקודת מעבר צפופה במיוחד עבור יחסי הכוח : בין גברים לנשים , בין צעירים לזקנים , בין הורים לצאצאים , בין מחנכים לתלמידים , בין כמרים להדיוטות , בין ממשל לאוכלוסייה . המיניות אינה היסוד האטום ביותר במסגרת יחסי הכוח , אלא דווקא אחד מאלה שנוח במיוחד לעשות בו שימוש : זה אשר משמש למספר הרב ביותר של תמרונים , ושיכול להיות נקודת משען וציר לאסטרטגיות המגוונות ביותר . אין שום אסטרטגיה אחידה , מקפת , שהינה בת תוקף ביחס לחברה כולה ופועלת על כל מופעי המין בצורה קבועה : למשל , הרעיון שלפיו ביקשו לעתים תכופות ותוך שימוש במגוון אמצעים לצמצם את כל תחום המין ולהעמידו על תפקידו הרבייתי , על צורתו ההטרוסקסואלית והבוגרת , ועל הלגיטימיות שמעניק לו מוסד הנישואין - אין ספק שרעיון זה אינו נותן דין וחשבון מספק על רבים מן היעדים שסומנו בתחום הפוליטיקה המינית , ועל רבים מן האמצעים שהופעלו במסגרתה ואשר נגעו לשני המינים , לגילאים השונים ולמעמדות החברתיים ה...
אל הספר