אני מניח שאת שתי הנקודות הראשונות הצלחתי להציג באופן משכנע למדי ; אני משער שהקורא יסכים לטענה , שזה שלוש מאות שנה השיח על המין לא נעשה נדיר יותר אלא דווקא התרבה ; ושגם אם נעשה במסגרתו שימוש באיסורים , הרי שבאופן יסודי יותר הוא הבטיח את שתילתו ואת התגבשותו של פסיפס מיני שלם . עדיין נותר הרושם שמבחינה מהותית כל זה לא שיחק אלא תפקיד של הגנה : למרות שדובר כה רבות על המין , ולמרות שגילו אותו מורבה , מחולק ומובחן בדיוק במקום בו הושחל , המטרה האמיתית היתה להסתיר את פניו - שיח מסך , תפוצה השתמטות . השיח על המין - שיח המדענים והתיאור טיקנים - לא פסק לרגע , כביכול , לפחות עד פרויד , מלצעף את מושא דיבורו . אפשר להבין את כל מה שנאמר , כל אותם אמצעי זהירות מדוקדקים ואנליזות מפורטות , בהליכים שנועדו לחמוק מפני האמת הבלתי נסבלת , המסוכנת מדי , של המין . ועצם העובדה שנעשה ניסיון לדבר על המין מזווית הראייה המטוהרת והנייטרלית של מדע , אף הוא בעל משמעות . למעשה היה זה מדע שהורכב מהתחמקויות , שכן עקב חוסר יכולתו או סירובו לדבר על המין עצמו , הוא התמקד בעיקר בסטיות , במופרעויות , במוזרויות יוצאות הדופן , ...
אל הספר