המאה ה : 17 כאן היתה , כך אומרים , ראשיתו של עידן דיכוי מן הסוג האופייני לחברות שנהוג לתארן כבורגניות . עידן ממנו כנראה טרם השתחררנו . לקרוא למין בשמו הפך מאז קשה יותר ויקר יותר . כאילו שעל מנת לשלוט בו במסגרת הממשי היה צריך ראשית לצמצם את גילוייו במישור השפה , לפקח על חופש התנועה שלו בתוך השיח , לגרש אותו מתוך הדברים הנאמרים ולעמעם את המלים המנכיחות אותו באופן מורגש יתר על המידה . ואף איסורים אלה עצמם חוששים , כך אומרים , לקרוא בשמו במפורש . הבושה המודרנית הצליחה להביא לידי כך שלא ידברו על המין אף מבלי שהיה עליה להזכירו במלה , אלא אך ורק דרך משחק של איסורים שכל אחד מהם מפנה אל משנהו ; אילמויות אשר , מכוח שתיקתן , כופות את השקט . צנזורה . אלא שאם נבחן את שלוש המאות האחרונות בתמורותיהן הרציפות , תתקבל תמונה שונה בהרבה ; סביב המין ועל אודותיו מתגלה התפרצות שיחנית של ממש . יש להבין : ייתכן בהחלט שתהליך טיהור של אוצר המלים המותר בשימוש אכן התקיים , ובמלוא החומרה . ייתכן בהחלט שהתמסדה רטוריקה של רמיזה ושל מטאפורה . אין ספק שכללים חדשים ביחס למהוגנות שימשו כמסננת למלים : אנו מוצאים אכן שיטו...
אל הספר