גיל הגן מפגיש הורים רבים עם הגילוי , כי לפניהם ניצב ילד בוגר . לא עוד תינוק או פעוט , לא עוד ישות תלותית שנזקקת לטפלנות אינטנסיבית , כי אם ילד עצמאי , המתחיל להגדיר את זהותו הנפרדת במסגרת החיים המשותפים בבית . הצמיחה הפיסית , בד בבד עם הופעתן של יכולות בתחומים רבים , מעמתת את ההורה עם ההכרה כי לפניו ניצב "אדם צעיר" רב יכולת , דומה לו אך גם שונה ממנו . שנתיים לאחר שהחל במאבק לעצמאותו ולנפרדותו מההורה , חש הילד את דחפיו המיניים ומפנה אותם לעבר הוריו . מלחמת העצמאות הממושכת מותירה אותו רעב ומשתוקק מחדש לחיקם החם של הוריו . "השיבה הביתה" בשלב זה איננה מקרית ; היא נשענת על מכלול של תחושות וריגושים גופניים מיניים ורגשיים בין אישיים , הצצים ומתעוררים מחדש עם הקרבה אל הוריו . אולם קרבה זו אינה זהה לשני ההורים . לראשונה עולה מודעותו של הילד למינו , להיותו בן או בת , ומעוררת בו יחס של העדפה לקשר עם ההורה מהמין המנוגד לשלו . העדפה זו באה לידי ביטוי בחיי המשפחה באופנים גלויים וסמויים .-כאחד התנהגויות , שאלות , שיחות ודיבורים ומגע פיסי גם יחד . ילדים בשלב האדיפלי מכוונים עצמם לקרבה ההורית כאיתותים ...
אל הספר