אחד האבות המשתתפים בקבוצת הורי התאומים סיפר את הסיפור הבא : ילדיו התאומים , בנים לא זהים כבני שלוש , גרים בחדר ילדים משותף , שבו לכל אחד יש מיטה , ראש נוגע בראש , וארון צעצועים אחד עם מדף פרטי לכל ילד . יום אחד פנה דן , הגדול פיסית מבין השניים טיפוס" ) , "אתלטי מגדירו האב ; "השני , גל , מין פרופסור קטן , תם מרכיב , "משקפיים מוסיפה האם , ( וביקש לבנות בחצר אוהל , שישמש לו למגורים , רק לו עצמו . "זה יהיה הבית שלי , כמו -הבית של יעלי ( מהסיפור החביב של מרים רות למה" . " ( לך בית אן אוהל משלך - כשיש לך בבית חדר ומיטה משלך , עם ארון ואמבטיה ושירותים וכל הנוחיות " ? שאל אותו האב . " כי זה לא שלי , זה שלנו . גם אני רוצה להגיד לגל , כמו שעידו ( חברו מהגן ) אומר לצילי ( אחותו התינוקת : ( 'לכי מפה / כשהיא מפריעה , "לו השיב דן . " מה אני צריך להבין מזה " ? שאל האב במבוכה את הקבוצה " , שאחיו באמת מפריע לו ? שעכשיו צריך לחפש דירה חדשה עם עוד תדר ילדים ? האם זה בכלל גיל שהם זקוקים להפרדה " ? הדיון בקבוצה עם הוריהם של דן וגל הראה , כי הדילמה משותפת לכולם : לאלה שבביתם אופציה להפרדה פיסית וטרם מימשו א...
אל הספר