ההורים מתקשים להתמודד עם גילויי המאבק הפאלי בין ילדיהם מחשש לסיום לא שוויוני של ריב : "מנצח , "ומנוצת "צוהל , "ובוכה "כובש . "ונכבש מצבים אלו , שבהם ידו של האחד על העליונה ושל השני על התחתונה ( גם אם יש חילופי תפקידים לאורך המריבות השונות , ( חושפים את ההורה - כל פעם מחדש - למצוקת "בחירתה של . "סופי הורים אחדים מתייצבים בדרך כלל ( בשל מקורות פנימיים שלהם ) לצדו של המובס , כי הוא הילד הזקוק להם יותר . הבכי והעצב שלו בסוף המריבה נוגעים ללבם . בכך הם נוטשים את המנצח לבדו . הורים אחרים נוטים ( מופעלים מבפנים ) להעדיף ( לרוב באופן סמוי ) את המנצח , כי קל להזדהות עמו , ועוד יותר - להתגאות בו . כך או כך , אלה בחירות בעייתיות וקשות להורים . מבחינה פסיכולוגית אי אפשר להיות עם המנצח ועם המנוצח בו זמנית . אי לכך נקלע ההורה למועקה , המובילה אותו לנסיונות חוזרים ונשנים למנוע את התפתחות המריבה מלכתחילה : הוא רוצה להימנע מראש מן הסיטואציה הקשה בסיום המריבה . אך הריב בין התאומים בשלב הפאלי פורץ לעתים קרובות וגורם להורים להפעיל מנגנון של "פיצול" - ראיית האחד "בשחור" והשני "בלבן" - אבחנות שיפוטיות ורגשי...
אל הספר